תזונה בזיקנה- הבטים פסיכולוגיים

אספקטים פסיכולוגים של התזונה בזיקנה

 

ד"ר ליאורה בר-טור – פסיכולוגית קלינית

 

 

חברתי הטובה  הגיעה לביקור מולדת בחופשת הפסח ושהתה במשך כמה ימים בביתה של אימה בת ה 80. אחרי יומים היא מתקשרת אלי ואומרת: אמא שלי נורא הזדקנה. היא מדברת רק על אוכל כל הזמן. מהרגע שאני מתעוררת בבוקר זה מתחיל אם מה תאכלי ואחר כך מה נאכל בצהרים ותוך כדי הארוחה היא מדברת על מה מותר ומה אסור לה לאכול ובערב שוב חוקרת אותי מה אכלתי ?. כאילו שום דבר אחר כבר לא קיים חוץ מהאוכל.

 וכי מה היא עושה חוץ מלקנות ולבשל לך אוכל כשאת אצלה? על מה רצית שתדבר? אני שואלת בתמימות ?

מדוע העיסוק באוכל ובתזונה בכלל הוא כל כך מרכזי אצל הרבה אנשים זקנים? ניראה שבעיקר נשים, אך באופן אחר גם אצל הגברים הזקנים.

התשובה לכאורה כל כך פשוטה. החיים מתחילים באוכל ונגמרים כשמפסיקים לאכול.

הייתי רוצה לתת לכם סקירה קצרה על המשמעות הפסיכולוגית של האוכל או התזונה לאורך החיים ובזיקנה.

 

התזונה בהגדרתה כוללת מרכיבים שונים המשולבים זה בזה. קיים בה שילוב של גורמים פיזיולוגים, פסיכולוגים ובינאישיים, הכוללים את האוכל עצמו על מרכיביו השונים, את האכילה איך, מתי, כמה, עם מי ? ויש את ההאכלה שמתמקדת בתחילת החיים ובסופם.

ניתן אם כן לראות בתזונה את הזיקה הבלתי נפרדת בין הגוף לנפש ובין האדם והסביבה.

זיקה זו מתחילה למעשה כבר בלידה, אך השפעותיה קיימות כבר בזמן ההריון, בתזונה של האם.

התזונה היא אם כן אחת החוויות המשמעותיות הראשונות והיא תנאי הכרחי להתפתחות פיזית, רגשית ומנטלית של כל יצור אנושי. ספק המזון העיקרי והראשוני היא ברוב המקרים האם. ההכרות הראשונה של התינוק את העולם עוברת דרך היניקה, המגע, ותחושת השובע. העולם נחווה כטוב או רע וגרעין האישיות והעצמי נבנים לראשונה דרך ההזנה כחוויה משמעותית מרכזית בהתפתחות. הזנת התינוק תלויה במצבה הרגשי של האם ויש לה השלכות מכריעות על התפתחות האמון הבסיסי אצל התינוק, על תפישת הזמן, על היכולת ליצור אינטימיות כפונקציה של חוויות נעימות או מתסכלות הקשורות לקשר הראשוני הייחודי הזה. כל תאוריות העצמי ויחסי האוביקט מתמקדות בקשר ראשוני זה. הבריאות הנפשית שלנו מוגדרת אם כן על בסיס היוצרות פסיכו-סומה הפועלת ומתקיימת בשלום עם עצמה וסביבתה.

במהלך ההתפתחות ממשיך האוכל להוות ציר מרכזי ביחסים בין הילד והאם ומודל ליחסים בינאישיים שיתפתחו בעתיד. האם מנסה באמצעות התזונה לתת אך גם לחנך. מידת החופש לבחור מה לאכול, הגבלות בסוג מזון, לוחות זמנים לאכילה, צורת האכילה, מסגרת הארוחות בבית, כל אלה יעצבו את הרגלי התזונה של הילד אך גם את סגנון תפקודו ואישיותו. באמצעות האוכל ניתן לשלוט ולהעניש ומהר מאוד לומד הילד שזו יכולה להיות זירה טבעית למאבק על עצמאות, נפרדות, הגדרה עצמית. בעיקר אם במשפחה יש עיסוק מוגבר באוכל. האוכל אם כן יכול לקבל משמעויות נילוות המתקשרות לתוקפנות, למין, להרס עצמי, לחיפוש נואש אחרי אהבה וההשלכות של כל אלה יתבטאו בהפרעות אכילה, הקאות, עצירויות ועוד בטויים סומטים, פיזיולוגים המתקשרים למערכת העיכול ולתזונה.

 

האוכל מתקשר אם כן אסוציטיבית לאמא, לאהבה ראשונית- חושנית אך גם לבית אבא, לילדות, לסביבה בה גדלנו. האינטראקציות האנושיות בכלל, מתמקדות לא מעט סביב התזונה. היא מהווה מסגרת לקשר משפחתי, חברתי ועסקי. היכולת לשמור על תזונה בריאה ומאוזנת היא מרכיב חשוב בבריאות הנפשית של האדם. בחברה המודרנית עיסוק אובססיבי באוכל הוא בטוי לבריאות כשמדובר בהקפדה על דיאטה ותזונה בריאה, אך גם להפרעה רגשית הפרעה בדמוי העצמי, בדמוי גוף, הפרעה בהתפתחות רגשית המתקשרים לכל הפרעות האכילה השכיחות היום יותר מתמיד כמו אנוקסיה, בולמיה והפרעות נוספות המתקשרות להימנעות מסוגי מזון רבים.

 

מה קורה לילד הקטן כשהוא מזדקן? כיצד משפיעים תהליכי ההזדקנות על כל אותן משמעויות המתקשרות לאוכל?. ניראה שהעיסוק באוכל ממשיך להיות ציר מרכזי בחייו של האדם הזקן ומרכזיותו הולכת וגדילה ככל שהזיקנה מופלגת יותר.

העולם החברתי מצטמצם, הזמן הפנוי גדל והאדם הזקן מחפש תחליף לעיסוקים ותפקידים או מקור לסיפוקים רגשיים.

העיסוק באוכל אקטיבי או פסיבי מהווה עולם תוכן משמעותי.

הזקנים נוטים לקיים טכסי אכילה בהם הם מקפידים על תפריט ולוח זמנים קבוע. אלו מהוים גם אמצעי לשמירה על רצף ועיקביות, מעין שימור העצמי לאור השנויים הרבים המאיימים לפגוע בעולמם. הם שומרים על תפריט קבוע ומצומצם יחסית לשפע ההצעות הקיימות. רובם נמנעים מלאכול בחוץ מטעמי בריאות וחיסכון, חוסר עניין והרגלים. האכילה אצל רובם היא קיום, הישרדות ולא הנאה או מפגש חברתי.

טכסי האכילה הם גם  סמני זמן לימים חסרי מסגרת ולוחות זמנים חיצונים.

אצל הזקנים העצמאים החיים בקהילה משמש האוכל גם חיבור אל החוץ, אל העולם. כדי לאכול צריך לצאת החוצה לקנות לבחור להכין. זה מחבר לעשיה, אקטיביות.

לא מעט זקנים עצמאים מדווחים על הנאה מביקור בסופרמרקט השכונתי. מקור לחידושים, לגרויים ולמפגשים חברתי, גם  אם בסופן של דבר הם חוזרים עם אותו סל מצרכים קבוע ובלתי משתנה.

האוכל גם מחבר את הזקנים בעיקר הזקנות אל הילדים והנכדים. אפשר להכין להם, אפשר להזמין לארוחה אצל אמא או סבתא זה אמצעי להרגיש בעלת ערך, לשמור על תפקיד חשוב בחיים בהם נותרו כל כך מעט תפקידים.

הגברים הזקנים לעמתן נוטים להתמכר להנאות אוראליות כתחליף לסיפוק גניטאלי וכחלק מהתרפקות על העבר והתחברות מחודשת לדמות האם המזינה.

בזיקנה המופלגת התזונה היא לעיתים אמצעי הקשר היחיד של האדם עם סביבתו המונעת או מעכבת את המוות. למצב הרגשי בזיקנה השלכות ישירות על התזונה. בדידות ודכאון תורמים לצימצום בצריכת המזון ואפילו למצבים אנורקטים בזיקנה. חרדות פאראנוידליות מושלכות לא פעם על אוכל ומתקשרות לאוכל כרעל.

האוכל אם כן הוא יותר מאשר הרכב תזונתי מתאים של אבות מזון עם טעם וריח אשר ממילא כבר לא מעוררים ממש. הוא אמצעי חשוב לקשר והנאה בזיקנה, בעיקר בזיקנה המאוחרת כשהזקן תלוי לחלוטין בסביבה וכמו תינוק בראשית חייו זקוק להזנה מותאמת ורגישה, עם הרבה אהבה.

Copyright ן¿½ 2008 Tzmatim, All rights reserved.