אני וכספי

אושרנו תלוי במה שבראשנו ולא במה שבכיסנו  (ארתור שופנהאואר)

 

איזהו עשיר, השמח בחלקו (אבות, פרק ד')

 

הנכסים האמיתיים של תחושת האושר אינם הנכסים החומריים אלא תחושת האופטימיות וההערכה העצמית החיובית. אותן מן הראוי לצבור ולתגבר בכל גיל. 

 

 

אני וכספי: משמעויות פסיכולוגיות של נכסים חומריים בזיקנה

ניצה אייל

 

העמדות וההתנהגויות של האדם כלפי כספו ורכושו מושפעים במידה רבה מהמשמעויות שלהם עבורו ומהרגשות המתעוררים בו כלפיהם. נפגוש בהמשך את המשמעויות הפסיכולוגיות השונות, ולעיתים המנוגדות, של נכסים חומריים בזיקנה.

 

כסף מייצג סיפוק של צרכים בסיסיים

פסיכולוגים כאברהם מסלאו סבורים שאנו מטפסים במעלה של פירמידת צרכים הדורשים את סיפוקם. בבסיס הפירמידה נמצאים צרכים קיומיים כמו רעב וצמא וצרכי ביטחון כמו הרגשה של ביטחון ומוגנות. רק לאחר סיפוק הצרכים הבסיסיים ניתן להמשיך ולמלא אחר צרכים נוספים, החל מצרכי השתייכות ואהבה, צרכי כבוד ועד לצרכים של מימוש עצמי. מילוי הצרכים הבסיסיים מותנה במשאבים כספיים בעוד שמילוי הצרכים הגבוהים יותר מותנה במשאבים אישיים ובינאישיים. תקופת הזיקנה, במשמעויות רבות, היא תקופה קיומית, והכסף מייצג את היכולת לספק את הצרכים הקיומיים. מכאן החשיבות הרבה שמייחסים לכסף אנשים זקנים ובצידה הזהירות שבהתנהלות איתו. קיומו כמשאב מייצג את האפשרות להמשיך ולחיות.

 

כסף מקנה מעמד ויוקרה ומרחיק את התיוג של הזיקנה

לפי פתגם עממי בעל המאה הוא בעל הדעה, השפעתו של אדם בעל נכסים רבה יותר מזו של אדם עני. כסף, במיוחד בחברה המערבית מקנה מעמד ויוקרה, המהווים מדד מקובל להצלחה והישגים. אנשים במעמד חברתי גבוה ואלה שהם בעלי נכסים, נמלטים, בחלקם הגדול, מהתיוג של "זקנים". וכי מישהו מעלה בדעתו לכנות את סטף ורטהיימר או את אלי הורוביץ בשם זקן?

ולא רק בחברה אלא גם במשפחה, נכסים חומריים מחזקים את כוחו של הדור המבוגר ושומרים על מעמדו ועל תחושת הערך שלו במערכות המשפחתיות הרב-דוריות שבהן מתקיימים יחסים מורכבים של נתינה וקבלה. במשא ומתן שבין הדורות הוא לא עומד בידיים ריקות, יש לו עוד קלפים לחלק. ועל כך נכתב במקורות: כל שהכסף בידו  -  ידו על העליונה (בבא מציעא מד.)   

 

כסף מאפשר עצמאות, שליטה ויכולת קבלת החלטות

אחד החששות המרכזיים של אנשים מבוגרים הוא להגיע למצב של אובדן שליטה על התפקוד הגופני והמנטלי ושל תלות קבועה בעזרתם של אנשים אחרים. החשש הרב ביותר הוא מפני תלות בבני המשפחה הקרובים, בעיקר בעזרתם של הילדים הבוגרים. תלות חלקית או מלאה באנשים אחרים משפיעה לרעה על הבריאות הנפשית של האדם וגורמת לתחושות רגשיות קשות כמו חרדה, חוסר ביטחון, חוסר תקווה ואין-אונים.

משאבים כלכליים מאפשרים לאדם המזדקן לקנות שירותים ועזרים שונים שבאמצעותם ניתן לפצות על שינויים בתפקוד בלי להרגיש שהוא תלוי לחלוטין בבני משפחתו ונזקק באופן קבוע לעזרתם. משאבים כלכליים תורמים להרגשה כי למרות הירידה בתפקוד, נשמרות תחושת השליטה, אפשרות הבחירה ויכולת קבלת החלטות בידי האדם. 

 

כסף מאפשר נתינה קלה אך קימת נתינה משמעותית שאינה תלויה במצב חשבון הבנק

החוקרים המחפשים את סוד האושר מציעים לאמץ את דרך הנתינה. לתת דבר-מה לאדם אחר: תשומת לב, פרח או ספר. נתינה זו מגבירה את תחושת האושר. חשוב לקבל את הצעתם אך עלינו להיזהר שלא ליפול בפח הנתינה הקלה. בתקופה החומרית שבה אנו חיים קל להיסחף לנתינה חומרית. עוד צעצוע ועוד מתנה. בצידה של הנתינה החומרית קיימת נתינה אחרת שאינה תלויה במצב חשבון הבנק או בנכסים החומריים שיש לאדם והיא יקרה לא פחות ואולי גם יותר. הקשבה, למשל, לסיפורים של הנכדה או למצוקה של החבר.  תשומת לב והתעניינות אמפטית במשפחה ובחברים. כדאי לנסות. זו נתינה מתגמלת ביותר.

נתינה מתגמלת נוספת היא נתינה לעצמנו. לרוב אנו נהנים לתת לאחרים ומתקשים לתת לעצמנו. ראוי להתגבר על מכשול זה. נתינה עצמית אינה מילת גנאי. נכסים חומריים עשויים לאפשר לאדם הזקן לשפר את איכות חייו ולהמשיך ללמוד ולהתחדש. אולי זה הזמן לצאת לטיול לפריז או לברצלונה? ואולי להירשם לסדרת הרצאות או לרכוש מנוי לסדרת קונצרטים?

 

כסף הוא מקור לחרדה ודאגה מאחר שבדומה לזמן הוא אינו מתווסף אלא הולך ומתמעט

אי-שם במחצית השנייה של חיינו אנו משנים את ההתייחסות האישית אל הזמן. הוא אינו נמדד עוד מנקודת ההתחלה - הלידה,  אלא מול נקודת הסיום - המוות. אנו מבינים כי הזמן האישי הולך וכלה, וכי כל יום שעובר מקרב אותנו אל סופנו. הבנה זו נכונה גם לגבי המשאבים הכלכליים של האדם שלאחר הפרישה מהעבודה לרוב אינם מתווספים אלא הולכים ומתמעטים. וכמו שאנו מבקשים לעיתים לעצור את הזמן, כך אנו מאמינים שאם נעצור את זליגת הכסף נרוויח עוד חיים. זו אחת הסיבות להתנהגות הזהירה והחסכונית של אנשים זקנים עם כספם ונכסיהם.  

 

החסכן בצעירותו -  קמצן בזיקנתו

לפי ממצאי מחקרים אנשים שומרים לאורך החיים וגם בתקופת הזיקנה על תכונות ומאפייני אישיות ייחודיים.  לדוגמא, מי שהיה חברותי בצעירותו, ישמור על קשרים חברותיים רבים גם בזיקנתו, וזה שמעדיף את חברת עצמו - יהיה כך גם בזיקנתו. איננו הופכים את עורנו. נהפוך הוא. לרוב תכונות אישיות ייחודיות מקצינות עם הגיל. וכך אנשים שבגיל צעיר התאפיינו על ידי מודעות רבה לכסף ונטייה לחסכנות, עשויים להקצין את התנהגותם ויחסם לכסף ולהתנהג בחסכנות רבה, ואפילו בקמצנות, בזיקנתם, בלא כל קשר עם מצבם הכלכלי.

 

אין קשר בין עושרו של אדם לבין אושרו

התחושה האישית של האדם אם יש לו מספיק כסף אם לאו אינה תלויה במצב הבנק שלו, אלא במצבו הנפשי ובמבנה האישיות שלו. מי מאיתנו אינו מכיר את בעל הממון ומר הנפש ובצידו את האדם שרכושו מועט וליבו שמח.

ממצאי מחקרים מפריכים את הסיפורים ששמענו מסבתא: גברים אינם יותר מאושרים מנשים, צעירים אינם יותר מאושרים ממבוגרים, בעלי הכנסה גבוהה אינם יותר מאושרים מבעלי הכנסה נמוכה (למעט אנשים החיים ברמת קיום בסיסית המכסה רק צרכים של דיור, אוכל, וביטחון -  אצלם משפיעה רמת ההכנסה על תחושת האושר), ואנשים במעמד חברתי גבוה אינם יותר מאושרים מאנשים בעלי מעמד חברתי נמוך. אם כך מדוע הבטיחו לנו באגדות הילדים כי "מאז הם חיים באושר ועושר"?  באים החוקרים ומציגים בפנינו אפשרויות חלופיות לאגדות. אנשים נשואים מאושרים יותר מבודדים, וכן גם אנשים שיש להם קשרים קרובים עם חברים רבים, גם מצב בריאות טוב משפיע על רמת האושר וכן עיסוק בפעילויות פנאי. בנוסף, בעלי אמונה ואלה החברים בקהילה דתית מאושרים יותר מחסרי אמונה. והמאושרים מכולם הם האנשים האופטימיים ובעלי הערכה עצמית חיובית. אלה הם הנכסים, ולאו דווקא חשבון הבנק, שאותם ראוי לצבור ולתגבר בכל גיל.

 

ונסיים בדברי פתגם עממי על העושר: לא תוכל לקחת אותו עמך כשתלך מכאן.  

Copyright ן¿½ 2008 Tzmatim, All rights reserved.