המשולש הבלתי
אפשרי- החיים במחיצת מטפל סעודי
ד"ר ליאורה בר-טור
מגפת הקורונה מאלצת את כולנו להתמודד
עם מציאות חדשה ומאיימת. שיגרת החיים שבימים כתיקונם היו בה פעילויות ואינטראקציות
חברתיות שונות מחוץ לבית השתנתה לבלי הכר. רבים ספונים בביתם לבדם, או עם בן זוג.
המצב מורכב יותר אצל האוכלוסייה הזקנה שבעקר בזיקנה המאוחרת רבים חיים בגפם, או עם
בן/בת זוג חולים ובמקרים לא מעטים גם עם
מטפל סעודי. המציאות החדשה הזאת מחייבת
גמישות וחוסן נפשי בגיוס משאבים פנימיים ורזרבות לא מנוצלות. היא מורכבת במיוחד
אצל אלה שהמשאבים הפיסים והקוגניטיבים שלהם ירודים (בר-טור, 2020).
ההסתגרות וההימנעות ממגע וקירבה עשויים
להעצים את הבדידות (רותם, 2014, שיוביץ-עזרא, 2010, Holt-Lunstad,
et al., 2015; Santini, et al., 2020).
תחושת הבדידות יכולה להתגבר אצל בני זוג שהקשר הזוגי אינו מאפשר בזיקנה מקום בטוח
ושלווה ועשוי להגביר את תחושת הניכור והבדידות.
בסקר שנערך על בני משפחה מטפלים בתקופת
הקורונה (רזניצקי ואיסחק, 2020) נמצא שיעור גבוה פי שניים של בני משפחה מטפלים
שדיווחו על עומס טיפולי (לעומת השגרה).
40% מבני המשפחה המטפלים דיווחו על דכדוך, דיכאון וחוסר תקווה בני המשפחה
המטפלים דיווחו על תחושות חוסן אך גם על פגיעות בשל המצב. מסקנות הסקר היו שיש
להמשיך לפתח מדיניות לאומית אשר תכיר בתפקידם החשוב של בני המשפחה המטפלים ותתמוך
בהם כדי שיוכלו להמשיך לבצע את תפקידם.
הבידוד פוגע גם במטפלים עיקריים של בני
זוג הסובלים מתשישות פיזית וקוגניטיבית
והבידוד מאלץ אותם להישאר בבית ולותר על "חלונות האוורור" שהם
לוקחים ליציאה מחוץ לבית. גם אלה שחווים ירידה קוגניטיבית ואינם לחלוטין מודעים
למציאות החיצונית יכולים לחוש אי שקט ולחץ המוקרן עליהם מהסביבה, מהמטפלים בהם ואף
ממסכי הטלוויזיה.
זה נכון גם לגבי זקנות וזקנים החיים עם
מטפלים זרים. למרות שחלק מהמטפלים או רובם
הם מסורים ישנם זקנים שאינם מרגישים בטוחים, בעיקר אלה הסובלים מירידה
קוגניטיבית וחרדות רבות . אדם זקן חולה במשפחה מהווה מקור ללחצים רבים לבני המשפחה
ומפר את האיזון המשפחתי והזוגי. הזקן נמצא על פי רוב במצב של חוסר אונים וחרדה
גדולה ובני זוג וילדים עלולים להיקלע אף הם בעקבות המצב למצוקה רגשית. מטפל עקרי במשפחה המלווה מקרוב אדם הסובל
מירידה קוגניטיבית משקיע בממוצע הרבה יותר שעות טפול מטפול בזקן שאינו דמנטי. 40% מהמטפלים העקרים מדווחים על סימפטומים דיכאוניים.
מחקרים הראו גם הזנחה וירידה במצב הבריאות הפיזי של המטפלים העיקריים. מטפל עיקרי
חווה במקביל לטפול גם תהליך של אבל מתמשך קוגניטיבית
.(Doka,
2010; Malkinson & Bar-tur, 2014; Rubin, Manevitz, & Doron, 2019 )
התהליך הארוך של ליווי בן זוג הסובל
מירידה קוגניטיבית מוגדר כתהליך ממושך של אובדן מעורפל ambiguous
loss))
), ללא תאריך סיום או אפשרות לתגמול ממשי.
האבל הוא על האדם ש"היה" אך איננו עוד כי מצבו המנטלי והתפקודי גרם
לשנוי גדול ולחוסר יכולת לתקשר, לתפקד כבן זוג כפי שהיה טרם מחלתו. המטפל העקרי נע
בין תיקווה לייאוש, בין אהבה וחמלה לתסכול ולכעס (Boss, 2011).
במחקר שערכו ברודצקי, רזניק וסיטרון
(2011) נמצא שכשליש מהמטפלים העיקריים הם בני 60 ומעלה כשליש הגדירו את מצב
בריאותם כלא-טוב ונמצאים בקבוצת סיכון לדיכאון. במקרים רבים, המטפלים הן נשים אשר מדווחות
על עומס רגשי רב (רגב ובר-טור, 2015 ). הסיבה המשוערת לכך היא עומס בתפקידים חברתיים
ומשפחתיים נוספים, האופייני לנשים.
לפי רובין , מנביץ ודורון (Rubin, Manevich & Doron, 2019) תהליך הליווי של חולה דמנטי מקביל
לתהליך האבל הדו מסלולי . במסלול אחד התפקודי הביו-פסיכו-סוציאלי בוחנים את
התפקוד, הדמוי והערך העצמי, התפתחות אישית, חוסן נפשי. במסלול השני- את מידת וסוג
ההתקשרות, הייצוגים המופנמים של המטופל טרם מחלתו ותהליך האבל עליו.
מחקרים אחרים מראים עם זאת גם רגשות חיבה ואהבה
כלפי החולה הדמנטי (או'רורק,
גומס, ודוידוב, 2012) לעיתים אידיאליזציה שלו ושל והקשר לפני המחלה.
המשולש
הבלתי אפשרי- בני זוג זקנים ומטפל סעודי
העלייה המשמעותית באחוז הזקנים ביותר
באוכלוסייה הגבירה גם את הצורך בטפול סעודי ובמצבים של תשישות פיזית ונפשית גם
במטפלים החיים במחיצת הזקנים בביתם. הטפול הניתן על ידי המטפלים המקצועיים מהווה
השלמה אך לא תחליף לטפול של בני המשפחה בעיקר בני זוג שממשיכים להיות גורם התמיכה המשמעותי ביותר ועשוי לעורר אצל בני הזוג שבעצמם בגיל זיקנה
לחצים (Litwin & Attias-Donfut 2009 Iecovitz, 2010; )
כניסתו של מטפל זר לגור בביתם של זוג
זקנים היא מקור נוסף ללחץ . בנוסף להתמודדות של הזקן המוגבל עם התלות באדם זר,
נאלץ בן הזוג הבריא להתמודד עם קיומו של אדם נוסף בבית. מערכת היחסים הזוגיים
הופכת למעשה למשולש. איכות המשולש תלויה בגורמים רבים. איכות הקשר של בני הזוג,
מצבם הקוגניטיבי והרגשי ומבנה האישיות של שני בני הזוג החולה ובן זוגו. גם הרקע התרבותי והאישי והאישיות של המטפל הפורמלי- הצלע
השלישית במשולש, הם מרכיבים חשובים. קשיים בתקשורת ופערים תרבותיים
עשויים להקשות וליצור חוסר הבנה ( . (Ayalon, Shiovitz-Ezra, & Palgi, 2012חלוקת
התפקידים החדשה והציפיות מהמטפל הזר אינן תמיד מוגדרות וברורות ונקבעות בתיאום עם
המשפחה ולכן תתכן עמימות ותסכול אצל שני הצדדים.
הבעיות הרגשיות המתעוררות עם כניסתו של
מטפל זר הן בדרך כלל סביב מאבקי עצמאות ותלות, דחייה של האדם המוגבל או בת/בן זוגו
את המטפל/ת בתואנות שונות הנוגעות לתפקודו, התנהלותו, אישיותו. כשהזקן או בן זוגו סובלים
גם מירידה קוגניטיבית עלולה להתפתח דלוזיה פרנואידית כלפי המטפל/ת על רקע של
גניבה, קינאה רומנטית, הרעלה ועוד. הדלוזיות מבטאות את חוסר האונים , החרדה
והכעסים שחשים הזקנים ותחושה של פלישה למרחב האישי והאינטימי. רגשות אלו מושלכים
על המטפל הזר שנתפש כגורם עוין- אויב (בר-טור, 2006). כזה הוא המקרה של לילי.
הקשר
עם לילי בת ה- 86 החל בעיצומו של הסגר ונוהל באמצעות הטלפון. הפנייה אלי הייתה של בנותיה שהתקשו להרגיע אותה
מאז שמטפלת סעודית עברה לגור בבית הוריהם עקב התדרדרות במצבם. לילי טיפלה בבעלה בן
ה 88 במסירות רבה במשך כ5 שנים מאז שהחלה התדרדרות במצבו הפיזי והקוגניטיבי. למרות
הקושי הפיזי והנפשי הרב והעובדה שלילי איננה אישה בריאה היא נשאה בנטל הטפול לבדה
עד ליום שבו נפלה בביתה ואושפזה לצורך ניתוח. במהלך שהותה בבית החולים נאלצו ילדיה
להביא מטפלת שתדאג לאביהם ולאימם . לילי חזרה לאחר כשבוע הביתה, מוגבלת בתנועה ומדוכאת. המפגש עם בחורה צעירה
מתרבות זרה לה לחלוטין היה מטלטל. היא התקשתה לקבל את נוכחותה בבית ואת העובדה
שהטפול בבעלה נלקח ממנה. הקשי להסתגל למציאות החדשה שבה אישה צעירה זרה חיה בביתה,
מטפלת בבעלה, מבשלת במטבח שלה, מדברת בשפה זרה בטלפון נחוותה כפלישה שכפו עליה
ילדיה ללא הסכמתה וללא שהייתה לה אפשרות לבחור בה. לילי החלה לבטא אי שביעות רצון
וכעסים כלפי המטפלת. המצב החמיר כחודשיים לאחר כניסתה של המטפלת כאשר נכנס הסגר לתוקפו. הילדים
לא יכלו לבוא לבקר ולא הייתה ללילי אפשרות לצאת "לנשום אויר" בחוץ,
להתרחק מהלחצים בדירה הקטנה בה שהו השלשה. לילי החלה לפתח בנוסף לכעסים גם מחשבות שווא
שהמטפלת מנסה לפגוע בה ובבני. היא התלוננה שהמטפלת הורסת חפצים בבית, גונבת בגדים,
מחביאה מלילי דברים ועוד. כל בירור שנעשה
על ידי בנותיה לבדוק את חומרת מעשיה של המטפלת לא העלה דבר. גם המצלמה שהותקנה
בבית לא הראתה שהתנהגותה של המטפלת אלימה. דלוזיות פרנואידיות אינן תופעה חריגה
בזיקנה (בר-טור, 2006). בקונסטלציה שנוצרה
בעקבות הירידה התפקודית של שני בני הזוג, איומי מגפת הקורונה והסגר, בתוספת כניסתה
של אישה זרה לביתם, חלה התדרדרות נוספת
בתפקוד אצל שני בני הזוגי. אצל האבא זה התבטא
בבלבול רב ואי שקט, אצל אמא הביטוי היה בחרדה רבה מלווה בכעסים, ומחשבות
פראנואידיות.
התערבות
טיפולית
הקשר הראשוני החל
בשיחות ווטס אפ וידאו בטלפון בשבועות הראשונים
של תקופת הסגר. במקביל נערכו גם שיחות זום
עם לילי, בעלה והבנות ומפגש זום נוסף עם הבנות בלבד. בשיחה הטלפונית הראשונה החלה
לילי לדבר בהתרגשות רבה וכמעט ללא הפסקה על המטפלת הזרה שבביתה. היא תארה אותה כמי
שמתעללת בה ובבעלה בני, מתעמרת בהם ומנצלת אותם. התיאורים שתיארה היו ביזריים אך
מחוברים למציאות כפי שצפוי בדלוזיות פרנואידיות מבודדות. כך למשל היא תארה איך
המטפלת מכאיבה לה בכוונה בזמן שהיא בודקת את לחץ הדם שלה, איך היא מחביאה בגדים שלה כשהיא מסדרת את הכביסה אך גם
איך היא מפזרת על מברשת השניים שלה מלח, ומכינה ללילי ולבני בכוונה אוכל טפל ובלתי
אכיל. עוד תארה לילי איך המטפלת מחביאה את מפתחות הבית כשלילי רוצה לצאת ובעיקר
מתנהגת כאילו שהיא בעלת הבית. לילי הייתה מאוד נרגשת בשיחת הטלפון, חרדה ובעיקר
כועסת הן על המטפלת אך גם על ביתה הצעירה שמנסה לשכנע את אמא "שיש שני צדדים
למטבע" ומה שהיא מתארת יכול להתפרש אחרת על ידי המטפלת הזרה. לילי נשמעה בשיחה הראשונה מעט מבולבלת אך הדבור
היה קוהרנטי למרות הלקוי לכאורה בשפוט המציאות.
בשיחת
הטלפון הראשונה המטרה הייתה להקשיב, להכיל, לתת לגיטימציה לרגשות הסוערים שלה,
לתסכול, לכעס ובעיקר לחרדה שחשה לילי שהמטפלת היא אויב שעלול לפגוע בהם. שאלתי
הרבה שאלות במטרה להבין את הנרטיב שאחזה בו כמו למשל "תסבירי לי מה בדיוק היא
אמרה? מה היא עשתה ? " איך הגבת?" למה את חושבת שהיא עושה את זה?"
ובעיקר "איך את מרגישה כשזה קורה?"
בשיחה
נפרדת שהתקיימה עם בנותיה של לילי שוחחנו על הרקע לקשיים שהתעוררו אצל אימן שגם
טרם המשבר הנוכחי הייתה חרדה, נוטה לסערות
רגשיות, קנאית לפרטיותה וחשדנית בהיותה גם היא זרה בישראל (בארץ רק מגיל 35) ועדיין
מדברת בעיקר בשפת האם בעיקר. הפגישה
התמקדה ב psychoeducation
על הקשיים של אמא והנחיות לא
להתווכח ולנסות להראות לה שהמציאות היא שונה מכפי שהיא חווה אותה, אלא , בעיקר
לתמוך, לשוחח עם המטפלת ולהסביר לה מה הקשיים של אמא ושחשוב להימנע מלהתעמת ולהוכיח שהיא טועה.
שיחה
נוספת בזום שהתקיימה בביתה של לילי כשהמצלמה משייטת ברחבי הסלון בו ישבו בני
המשפחה איפשרה גם להכיר את בני ולהבחין עד כמה הוא ירוד קוגניטיבית. לילי יכלה
לבטא את התסכולים שלה בנוכחות הבנות, ולבקש בעידודי יחס יותר חומל ומבין .
בשלבים
הראשונים כשהקשר הטיפולי היה מרחוק המשיכה לילי לתאר אפיזודות מלחיצות ואף אלימות
של המטפלת. יחד ניסינו להבין מה קורה ללילי באינטראקציה עם המטפלת על מה היא
מרגישה כשהמטפלת מבלגנת לה את הארון, מתחצפת אליה, על מה היא חושבת , איך היא
מגיבה? מה לדעתה יכול להסביר את התנהגותה של המטפלת? האם יש אפשרויות נוספות להבין
אותה? לילי הצליחה במידה רבה להבין איך
תחושות התסכול וחוסר האונים מעוררים אצלה חרדה, כעס, אכזבה גדולה. לילי אף הציעה פתרונות אפשריים להתנהגות המטפלת כמו העובדה
שהמטפלת באה מתרבות זרה ואלה ההרגלים שלה מהבית, שזאת דרך שלה להשיג תשומת לב כי
היא בודדה, שהיא מקנאה בלילי שיש לה בית , בעל ובנות אוהבות ודואגות, שהיא זקוקה
להליכה יומיומית בחוץ כדי לשחרר אנרגיות ,שהבידוד מאוד מתסכל ומגביל אותה. ביחד
פיתחנו "אסטרטגיית ניהול המטפלת" שבה לילי יושבת עם המטפלת ורושמת מה
הכללים בבית , מה הציפיות הברורות שלה מהמטפלת, כולל סדר יום מוגדר. לאחר כמה
פגישות כאלה בהן המטפלת הייתה במוקד השיחה ניראה היה שהאיום שלה על לילי מכיל
בתוכו גם קינאה בהיות המטפלת אישה צעירה
ויפה, מלאת אנרגיות בריאה ושמחה. השיחה
נסבה על האבל שבהזדקנות הגוף, על איך הייתה בצעירותה וכמה היא זקנה ומוגבלת עכשיו,
על הכאב, והתסכול מההתדרדרות של בני. בהמשך
ניסתה לילי להקטין עד כמה שאפשר את העיסוק במטפלת ולהתמקד בשיחות על עצמה ובעיקר
על עולמה הפנימי. מי היא? מה הרקע שממנו באה? על מה היא חושבת? איזה זיכרונות היא
נושאת בתוכה? מה מעניין אותה ? מה היום במצבה ובעידן הקורונה יכול לגרום לה הנאה
או ספוק? הכתיבה שקודם לכן עסקה באפיזודות לא נעימות עם
המטפלת או עם בני בעלה החולה קבלה תפנית שונה לחלוטין. לילי החלה לשחזר אירועים
משמעותיים בחייה, לכתוב שירים שהיא אוהבת בשפת האם שלה, להביא למפגשים בהמלצתי
תמונות, אלבומים, מכתבים ותעודות שקיבלה. פתיחת
הסגר, המעבר למפגשים פנים אל פנים והיציאה מהבית לסדורים לעיתים לטיול קטן עם
בנותיה ולפגישות איתי, הקלו מאוד על הרגשתה. מצבה הכללי השתפר, היא החלה לחייך, לצחוק, לשתף
אותי באירועים נחמדים שחוותה במהלך השבוע. המטפלת עדיין מאיימת אך לילי מרגישה שהיא יותר בשליטה. "הבנתי שהיא כמו
ילדה קטנה מחפשת תשומת לב לכן היא מציקה לי". באופן מפתיע גם המטפלת השתפרה
מאוד. במפגשים האחרונים לילי במצב רוח טוב יותר. היא עסוקה בעיקר בסקירת חייה,
ומשפחתה, פעילותה המקצועית וההתנדבותית, הקשיים בהסתגלות לחיים בישראל כשמרכיבים
מסוימים בספור חייה מתקשרים גם לקשיים שחווה המטפלת הזרה. היא מגיעה לפגישות עם
שמלות חדשות שקנתה לאחרונה, שרשרת תואמת ואפילו מסיכות צבעוניות מתאימות
לשמלות. אפיזודות עם המטפלת הזרה ממשיכות
לצוף אך לילי מצליחה להתמודד טוב יותר ולתת להן פחות משקל. היא אפילו מגלה רגש אימהי ואמפטיה גדולה יותר
כלפיה תוך תחושה שהיא החזקה וברת המזל מבין שתיהן.
לסכום
מגפת
הקורונה, ההגבלות והסגר מוסיפים לחצים
רבים לאוכלוסייה הזקנה ובעיקר הזקנים ביותר המתמודדים בנוסף למציאות
הקורונה גם עם לחצים רבים הכוללים שנויים,
אובדניים ובדידות. המקרה שהוצג ממחיש התערבות טיפולית באמצעות הטלפון שחלה בתקופת
הסגר עם אישה בת 86 שחוותה מצוקה האופיינית
לבני זוג החיים במחיצת בן זוג חולה ובנוסף להתמודדות עם הטפול בו, נאלצה להסתגל למטפלת סעודית זרה שעברה לגור
איתם כדי להקל על העומס הפיזי, אך יצרה
עומס רגשי רב והתפתחות של דלוזיות פרנואידיות ממוקדות כלפי המטפלת. המקרה ממחיש את
הצורך של אנשי מקצוע, חברות סעוד, בני משפחה להבין ולתמוך בבן/בת זוג של זקן חולה
החשופים ללחצים רבים ומתקשים להסתגל לחדירה של אדם זר למרחב האינטימי והפרטי שלהם
ושל בני זוגם. השנוי במאזן הזוגי ויצירת משולש חדש מחייב ארגון מחדש של התפקידים
של בני הזוג ושל המטפלים ביחידה המשפחתית, תקשורת ברורה הכוללת צפיות, הגדרת
משימות, והתארגנות של כל אחד מהשלשה במשולש. חשוב לדאוג לייעוץ למשפחה איך לעבור
את תהליך ההסתגלות וללוות במידת הצורך את בן הזוג המטפל העקרי , כמו גם להדריך וללוות
את המטפל הסעודי איך לתקשר נכון ולהשתלב במרחב החדש.
חשוב
לציין שלמרות הלחצים הרבים הצפויים לחוות בני זוג שלהם בן/בת זוג תשושים ומטופלים
על ידי מטפל סעודי המתגורר עמם , יתכנו גם משולשים שבהם קיימת הרמוניה, השלמה ושחרור משמעותי לבני
הזוג. פגשתי משפחות שהמטפלים נקלטו באהבה והפכו לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. המשולש
שנוצר הקל על הלחץ הטיפולי ואיפשר לבני הזוג חופש יחסי (בר-טור, 2014).
מקורות
או'רורק, ג', גומס,י' ודוידוב, י' (2012). הקשר
בין אידיאליזציה של חיי נישואים לבין עומס הטפול ושביעות הרצון מהחיים בקרב בני
זוג של חולי אלצהיימר. גרונטולוגיה וגריאטריה, לט (1-2), 91-110.
בר-טור, ל' (2006). דלוזיה פרנואידית בזקנה המאוחרת -
מנגנון הגנה בהתמודדות עם אבדנים! ?. שיחות, 20 (3), 1-9.
בר-טור, ל' (2014).
קללת המטפל הזר המושלם. דורות, 158
בר-טור, ל' (2020). בריאות נפשית בצל
קורונה- האתגר הכפול. שיחות בזמן קורונה, אפריל, עמ' 21-23
ברודסקי, ג'., רזניצקי, ש. וסיטרון, ד.
(2011). בחינת סוגיות בטיפולם של בני משפחה. ירושלים: אשל מאיירס-ג'וינט
ישראל, מכון ברוקדייל.
רגב, ע' ובר-טור, ל' (2015). התערבויות מקצועיות
עם בני המשפחה המטפלים בהורה או בבן זוג זקן, חולה או מוגבל. בתוך ד' פרילוצקי ומ'
כהן (עורכות), גרונטולוגיה מעשית: מבט רב מקצועי לעבודה עם זקנים, כרך ב'
(עמ' 281 – 317). ירושלים: ג'וינט ישראל אשל.
רותם, ד' (עורך). (2014). סקר
בדידות. ירושלים : ג'וינט אשל ישראל.
רזניצקי, ש' ואיסחאק, ל' (2020). בני
משפחה מטפלים בתקופת ההגבלות המחמירות
בשל מגפת הקורונה: ממצאים ראשוניים.
מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.
שיוביץ-עזרא, ש' (2010). בדידות בתקופת
החיים המאוחרת. סקירת ספרות. עבודה
שהוזמנה על ידי אשל. בתוך רותם, ד'
(עורך). סקר בדידות. ירושלים: ג'וינט אשל ישראל.
Ayalon,
L., Shiovitz-Ezra, S., & Palgi, Y. (2012).
No Place Like Home? Potential Pathways to Loneliness in Older Adults
Under the Care of a Live-In Foreign Home Care Worker. The Journal of
Psychology Interdisciplinary and Applied, 146:1-2, 189-200, doi:
10.1080/00223980.2011.574169
Boss, P.
(2011). Loving someone who has dementia: How to find hope while coping with
stress and grief. San Francisco, CA: Jossey-Bass
Doka,
K. J. (2010). Grief, multiple loss and dementia. Bereavement Care,
29(3), 15-20.
doi:
10.1080/02682621.2010.522374
Holt-Lunstad,
J., Smith, T. B., Baker, M., Harris, T., & Stephenson, D. (2015). Loneliness and social isolation as risk
factors for mortality: A meta-analytic review. Perspectives on Psychological
Science, 10(2), 227–237. https://doi.org/10.1177/1745691614568352
Iecovich,
E. (2010). Tasks performed by primary caregivers and migrant live-in homecare
workers in Israel. International Journal of Ageing and Later Life, 5
(2), 53-75
Litwin,
H. & Attias-Donfut, C. (2009). The inter-relationship between formal and
informal care: A study in France and Israel. Ageing and Society 29(1):
7191.
.
Malkinson, R., &
Bar-Tur, L. (2019). REBT with ageing populations. In Dryden, W., & M. E. Bernard (Eds.), REBT with
Diverse Client Problems. New York: Springer. https://doi.org/10.1007/978-3-030-02723-0_17REBT
.
Rubin,
S. S., Manevich, A., & Doron, I. I. (2019). The Two-Track Model of Dementia
Grief (TTM-DG): The theoretical and clinical significance of the continuing
bond in sickness and in death. Death Studies, 1-17
Santini,
Z., Jose, P., Cornwell, E., Koyanagi, A., Nielsen, L., Hinrichsen, C..,
Koushede, V. (2020). Social disconnectedness, perceived isolation and symptoms
of depression and anxiety among older Americans (NSHAP): A longitudinal
mediation analysis. Lancet Public Health, 5, e62–e70